הורות ראשונית

אמרו לך לא להרגיל לישון עליך, אז הנחת אותה במיטה עם סורגים גבוהים, ששברו לך את הגב ואת הלב.אמרו לך לא להרגיל רק לציצי, אז נתת לה בקבוק שהציף בך קנאה עזה ועצב כבד בגרון.אמרו לך לא להרגיל לתנועה על הגוף, אז הנחת אותה בטרמפולינה מתנדנדת, עם דג צעצוע מקפץ על גב קטנטן, במקום יד מלטפת. והתגעגעת לריח הצוואר המשכר והבל הפה המתוק.אמרו לך לא להרגיל לישון לידך, אז קמת 10 או 12 או 20 פעמים בלילה, יצאת מהמיטה החמה, הנחת כפות רגליים על רצפה קפואה, והלכת טרוטת עיניים לחדר אחר, עם דמעות של עייפות שקרעו את גופך.אמרו לך שהיא חייבת ללמוד להרדם עצמאית, אז השארת אותה לבכות את הלב שלה לתוך כרית, ועמדת מחוץ לדלת אשמה וכואבת כשהלב של שתיכן נשבר לאלפי חתיכות.אמרו לך לא לרוץ אליה מיד כשהיא בוכה, שהריאות יתפתחו, שתלמד לחכות. אז חיכית וחיכית וזה רק התחזק, עד שצליל הבכי סדק את לבך.אמרו לך שהיא צריכה מסגרת, לטובתה, בשבילה. כי איך תלמד רק איתך? אז השארת חצי מהלב שלך רחוק ממך, בידיים זרות, ובכית ים של דמעות על שולחן במשרד מפואר.אבל יש גם דברים ששכחו לומר לך...שכחו לומר לך, שהלב שלך יכאב כל כך אם תשאירי אותה לבכות במיטה של סורגים.ושהבטן תצעק לך שזה לא הזמן לתת לה בקבוק.שכחו לומר לך שכל פעם שהיא תבכה את תרגישי שהרגליים נושאות אותך מאליהן, לרוץ ולאמץ אותה חזק אל ליבך.שכחו לומר לך שהיא כבר רגילה עוד מהרחם, למגע, לתנועה, לחיבוק, לאהבה.שהיא תישן הכי טוב כשאת שוכבת לידה, מחממת את גופה ומלטפת את ליבה.שכחו לומר לך שאת, זה לגמרי מספיק בשבילה. זה עולם ומלואו. זה שלם ומושלם.שהלב שלך יידע, בדיוק מה היא צריכה, וכל מה שצריך זה רק להקשיב.ושכחו לומר לך שהיא תהפוך להיות אישה עצמאית וחזקה בעזרת חיבור וקרבה, ולא בדחיפה אל קצה גבול היכולת.שהיא תלמד את הכל בקצב שלה.ובעיקר שכחו לומר לך, שעצמאות לא לומדים מלהרגיש נטושות, עצמאות מרגישים כשלבבות מתחברים בחוטים דמיוניים שלא נקרעים, גם לא עם המספריים הכי חדים.כי עצמאות זה להרגיש ביחד גם אם אני רחוקה,ולא להרגיש לבד, למרות שאני כל כך קרובה...